מיליון תובנות קטנות

מה למדתי מהתאומות שלי

אני בהריון, הולכת לי ברחוב עם סוד קטן- גדול בבטן. כי כל מי שעובר על פניי, לא יודע שאני בעצם שלושה אנשים. שלושה לבבות פועמים! מדהים! הרגשתי הכי מיוחדת בעולם. כמה חודשים מאוחר יותר, וכבר אין מקום לספק: הבטן שלי הולכת לפני, ולכל מקום מגיעה ראשונה. מה? אני? הקטנטנה? מחזיקה כזה הריון כבד ומסובך… כן! ואפילו נהנית ממנו. עברו עלי לילות ללא שינה, התרגשתי נורא. ובינתיים הבנות מתבשלות להן שם, טוב להן, וכנגד כל הסטטיסטיקות, הן לא רוצות לצאת. אז התחילו המוניטורים… מקשיבה בדאגה מעורבת בתענוג… שני סוסים דוהרים… איזה צליל מקסים. חיכינו, חיכינו ופתאום זה קרה…, גלגלו אותי לחדר הניתוח, והופ… התעוררתי מההרדמה, נעים להכיר! איזה כיף להוסיף למה שדמיינתי פנים, גוף ושם. כמה אתן יפות? אני עשיתי את זה? אבל איך? לא יכול להיות שאני כל כך מוכשרת…
חזרנו הביתה. זהו, כבר משפחה. ארבעה פלוס כלבה. ונשאבנו… ימים ולילות ללא שינה מתערבבים. הן בוכות, רעבות- אוכלות, עייפות- ישנות, ואנחנו באמצע הלילה – רבים! אין ברירה, צריך עזרה. אז קונים עזרה, וגם מבקשים עזרה… מגלים מי עוזר בכיף, ומי קצת פחות… ופתאום מבינים שעזרה מגיעה יד ביד עם שלל עצות והערות. מנסים ללמוד לקבל את זה בהבנה.

ואז באו המון ראשונים, מפתיעים ומספקים: חיוך ראשון, הרמת ראש, מילה לא ברורה, כל יום מביא איתו איזו התפתחות חדשה. יצאנו מהשוק ונכנסנו לשגרה, ואני אמא במשרה מלאה. מאכילה, מחתלת, משחקת, מנקה, מספרת, רוחצת, שרה, נוזפת, מחבקת, מנשקת וכל כך אוהבת… פעמיים. ה-כ-ו-ל פעמיים. אני אמא מחולקת לשתיים, תמיד רצה לשני כיוונים שונים, בו זמנית.
וגם אם לפעמים אני מתלוננת, אני יודעת שאין ברירה, מתאפסת על עצמי והופכת לאשת ארגון ולוגיסטיקה, חוזה עתידות, בעלת פתרונות. אוף, אני עייפה…
עוצרת, מסתכלת עליו, האיש שלצידי, ורואה אבא מדהים. מפרנס, מתגעגע, דואג, חם ואוהב. ואני אוהבת אותו יותר. ואתן מלאכיות שלי, מדהימות. כל אחת עולם ומלואו. כל כך שונות! מבחוץ ומבפנים. לאט לאט מתגלה ונחשף לפני האופי שלכן, ואני לומדת להכיר אתכן. לכל אחת קצב משלה, העדפות משלה, הבעות פנים משלה ודרך משלה לשבות את ליבי.
אייי (אנחה), אני יודעת שלא תבינו את זה, לפחות עד שתהיו אמהות בעצמכן. אני מוכנה לעשות ה-כ-ו-ל
בשבילכן. הרבה יותר ממה שאעשה למען עצמי. היום אני יודעת, שאהבה של הורה לילד, לא דומה לאף
אהבה אחרת. היא טוטאלית, היא מטלטלת, מפחידה, מדאיגה, מעצימה, היא כל כך אמיתית ושורשית, שהיא פשוט כואבת. כשאני מסתכלת על אמא שלי, אני רואה אותה אחרת. כי רק עכשיו, אני מבינה עד כמה היא אוהבת אותי.

 

 

 

 

4 תגובות על מיליון תובנות קטנות

  1. מאת admin‏:

    מרגש

  2. מאת קרן‏:

    אזה מרגש לקרוא גם עכשיו שהתאומים שלי בני 9חודשים אני ניכרת בהריון בתחושות אווו

  3. פינגבאק: שרביט לי | פיטוטי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *