ראיון עם שתי אילות חמד

איזו התרגשות! הראיון הראשון שלי! במסגרת החפירות שלי ברשת אני נתקלת בכל מיני מעצבים/ות ויוצרים/ות מדהימים. לפעמים אני פשוט מתאהבת בדברים שהם יוצרים! הפעם כ"כ התלהבתי שפשוט לא יכולתי לשמור את זה לעצמי. החלטתי שאני חייבת לספר לכם על שיתוף הפעולה הלא פחות מקסום, שנרקם בין שתי איילות חמד: אילת בר נוי בעלת המותג החברים של בדי, ואיילת לבן בעלת המותג תפו בגדים מתוקים. מה בדיוק הן רקחו ביחד? אלטרנטיבה לבובות ובגדי ילדים. רוצים לדעת עוד? תצטרכו לקרוא כדי לגלות.

למי מכם שיתלהב כמוני, כדאי לקרוא עד הסוף… מבטיחה פינוקים! הראיון איתן, נעשה בצ'אט לילי בפייסבוק, כיאה לנשים מודרניות ועסוקות שכמונו, ואני מביאה לכן אותו כאן כמעט כלשונו. הראיון התחיל עם אילת בר נוי, ומאוחר יותר (כשסיימה לפאג'ם את הילדים), הצטרפה לשיחה איילת לבן.

פיטוטי: טוב, בואי נתחיל בהתחלה… ספרי לי מאיפה את ובמה עסקת בתחילת דרכך?

אילת בר- נוי: נולדתי, גדלתי וניסו לחנך אותי בחיפה (באמת עשו מאמצים ראויים לציון). אחרי שהבנתי שמה שמעניין אותי זה לצייר בשיעורים, הלכתי ללמוד בויצו, שם מצפים ממך לצייר בשיעורים, ואכן למדתי שם 4 שנים עיצוב גרפי עם התמחות באיור ואנימציה.

פיטוטי: וכשסיימת ללמוד?

כשסיימתי הלכתי לעבוד באינטל, הייתי חלק מהצוות הגרפי, אבל מהר מאד הבנתי שלעבוד בקורפורייט זה לא בשבילי. אח"כ עבדתי שנה ומשהו בסטודיו רוזינגר, בחיפה, סטודיו ותיק וקטן מאד. שם למדתי איך העבודה נראית באמת. אחרי כמה זמן עזבתי והקמתי עסק עצמאי לעיצוב: קצת מיתגתי, קצת איירתי, המון עיצבתי אתרים ובניתי אותם.

פיטוטי: מה קרה שהחלטת להתחיל לעשות בובות פתאום?

אילת בר- נוי: הבובות זה משהו שהיה לי בראש המון זמן, יותר מחמש שנים. אבל בהתחלה הייתי עסוקה מדי בשביל זה, ובעיקר הייתי צריכה משהו שמכניס כסף, ולבנות אתרים היה הכנסה לא רעה. רציתי ליצור בובות אבל לא ידעתי מה יהיה הייחוד שלהם, עם הזמן והילדים התחלתי להבין מה חסר לי ומה אני חושבת שנכון שיהיה בשוק.

פיטוטי: מה היה הניצוץ שהדליק לך את זה? מה הקשר שלך לבובות?

אילת בר- נוי: אני מתה על צעצועים באופן כללי. היה לי בית מלא צעצועים עוד הרבה לפני שהיו לי ילדים. הכל זה סוג של משחק, בתכלס… ואני לא לוקחת את עצמי יותר מדי ברצינות.

פיטוטי: נשארת קצת ילדה?

אילת בר- נוי: קצת הרבה… אני לא טיפוס רציני, אבל אני חושבת שילדים הם טיפוסים שצריך לקחת ברצינות. ככה גידלו אותי, עם הרבה כבוד והרבה רוח משחקית.

פיטוטי: אז אם כבר ילדים… כמה ובני כמה?

אילת בר- נוי: תואם בן 4 וחצי, תמה בת שנתיים ורבע, שניהם מתוקים כמו דבש ומהמוצדקים בילדים.

פיטוטי: את חייבת להסביר את השמות!

אילת בר- נוי: אז ככה, תואם זו המילה העברית להרמוניה.

פיטוטי: לא ידעתי.

אילת בר- נוי: גם אני לא ידעתי עד לפני 4 וחצי שנים. בעלי היקר היה מאד בעניין של שמות ייחודיים לילדים.

פיטוטי: הוא הוביל את העניין הזה?

אילת בר- נוי: לגמרי הוא, אני הסכמתי לשמות הייחודיים אבל היו לי המון הגבלות: רציתי שם בעברית, שיהיה נעים להגיד, ועם משמעות חיובית. בחודש תשיעי עוד לא היה לנו שם, אז קראתי תזאורוס שלם, מהתחלה עד הסוף וחיפשתי מילים נרדפות למילים חיוביות – ותואם נשאר.

פיטוטי: ואת אומרת שאת לא בחורה רצינית.

אילת בר- נוי: יסודית, לא רצינית.

פיטוטי: ותמה?

אילת בר- נוי: זה תמה ווגה בר- נוי. תמה בגלל בת של חברים, שקוראים לה תמה, שפגשתי פעם ראשונה לפני 10 שנים, והייתה תינוקת יפהפייה, והחלטתי שיש לה שם נפלא ושמרתי אותו בזיכרון עד לבוא היום המתאים, שאכן הגיע. ווגה… בגלל שסוזאן ווגה התקשרה לברך אותי לרגל הלידה.

פיטוטי: לא באמת?!

אילת בר- נוי: היא הגיעה להופעה בארץ יום אחרי שילדתי. גיסי היה אז קב"ט באל על ותפס אותה לפני שעלתה למטוס, עם פלאפון ביד ואמר: "סוזאן, גיסתי ילדה, והיא לא יכולה לבוא להופעה והיא עצובה מזה". אז היא הייתה ממש חמודה, לקחה את הטלפון ודיברה איתי. עכשיו נחזור אחורה שנה קודם – אני וחברה בשבוע 40 בדרך להופעה של סוזאן, הודעתי לה רשמית שאם היא תלד הלילה אני זורקת אותה באיכילוב והולכת להופעה, ושהיא תהיה חייבת לקרוא לילדה ווגה. היא לא קראה לה ווגה אבל זה נשאר לי בראש אז אני קראתי לה ווגה.

פיטוטי: והבעל? אני מודה שאני קצת מפחדת לשאול. מה שלומו?

אילת בר- נוי: עציון מותק, הייטקיסט בלתי נלאה, יודע להעביר ביקורת כשצריך והתומך הכי נלהב שלי. וכדי להשלים את התמונה – החתולות: לורה פאלמר, סופיה לורן, וניאו על שם ניאו מהמטריקס, הייתה לי צבת מים שקראו לה טריניטי אז ניאו זה המשך ישיר.

פיטוטי: ברור…

אילת בר- נוי: כן, אנחנו גיקים ולא מתביישים בזה!

פיטוטי: מכירה מקרוב כמה וכמה גיקים, הטובים שבאנשים. נחזור למסלול – הבובות?

אילת בר- נוי: אחרי כמה ביקורים בטויז אר אס וכאלה, הגעתי למסקנה שיש, במיוחד בארץ ובארה"ב, חלוקה מאד חד משמעית של: ורוד מנצנץ לבנות, וגיבורי על לבנים. ברמה כזו שבאיזשהו שלב כבר קשה למצוא משהו אחר. ראיתי את זה בהתחלה עם תואם בבגדי בנים – לתינוקות יש מגוון צבעים, חיות, הדפסים חמודים… ממידה שתיים – רק כדורגל, כדורסל, מכוניות וספיידרמנים. כאילו בגיל שנתיים הם אמורים להפסיק לאהוב חיות, ובכלל להפסיק להתעסק עם שטויות ילדותיות כי תכף מתגייסים ומה זה פה. עם בנות זה סיפור דומה: הכל ורוד בזוקה והמון נסיכות ופיות.

פיטוטי: ואיך זה מתקשר לבובות?

אילת בר- נוי: רציתי לתת אלטרנטיבה. במיוחד אגב אם מדברים על גיקים – כי זה היה הקהל המקורי.

פיטוטי: אני התאהבתי בילד עם המשקפיים בתחפושת פנדה.

אילת בר- נוי: כן, זה דב'לה! הנה זה עוד משהו – אין נסיכות עם משקפיים.

פיטוטי: אני מכירה אחת, אמיתית, קוראים לה נעמי.

אילת בר- נוי: אה, יש המון נסיכות אמיתיות עם משקפיים. אבל נעמי לא יכולה ללכת לחנות ולקנות בובה של נסיכה עם משקפיים, כי אין. למה, לא יאה שלנסיכה יהיו משקפיים? אם להיות לשנייה חינוכית, זה נורא תוקע את הילדים בדפוסי מחשבה על מה מותר ואסור, מה לגיטימי ומה לא. הקו המנחה שלי זה לעשות בובות שאין וראוי בעיני שיהיו, בובות שהייתי רוצה שהילדים שלי ישחקו איתן. אני חושבת שבובות זו דרך נפלאה להעביר מסרים לילדים.

פיטוטי: אז יש לך כזאת נסיכה?

אילת בר- נוי: בוודאי. היא נולדה אחרי שמישהי התקשרה אליי ושאלה אם יש לי בובה עם משקפיים.

פיטוטי: מה היא לובשת?

אילת בר- נוי: שמלה, הרי היא בכל זאת נסיכה. אני לא פוסלת ורוד ונצנצים, אני פשוט לא חושבת שזו צריכה להיות האפשרות היחידה, אז הנסיכה לובשת צהוב.

פיטוטי: והיא לא בלונדינית…

אילת בר- נוי: לגמרי לא, היא בכלל ילדה שהתחפשה לנסיכה, יש לה אפילו טייטס מתחת לשמלה. ההוכחה הכי טובה בעיני לזה שיש חור כרגע בתחום של בובות פחות סטנדרטיות היא הנסיכה האתיופית.

פיטוטי: ספרי לי על הנסיכה האתיופית…

אילת בר- נוי: הנסיכה האתיופית נולדה בגלל בת מאומצת של חברים, שגילו שהם צריכים להזמין לה בובות מאמריקה. מאז היא הוכיחה את עצמה מאד – היא הבובה הכי נמכרת שלי עד עכשיו.

פיטוטי: באמת? למה את חושבת שזה כך?

אילת בר- נוי: לדעתי כי היא מדברת גם לאמהות וגם לילדות. כל מיני אמהות שקנו אמרו לי שהייתה להן בובה שחורה בתור ילדות שהם מאד אהבו. והילדות, קשה לי להסביר, אבל הולכות ישר אליה. אולי גם להן נמאס מהבלונד.

פיטוטי: ויש אחת עם תחפושת של סופרוומן?

אילת בר- נוי: היא גיבורת על!

פיטוטי: מאיזה סוג?

אילת בר- נוי: מאיזה סוג שתחליטי. אני נותנת את הכלי, לא את המילוי, כל ילדה יכולה להחליט מאיזה סוג היא. יש לי שתי דמויות שבד"כ משויכות לבנים, ואני עשיתי להן גירסת בנות: גיבורת העל והפיראטית. האמת שהרבה בנים חושבים שהיא פיראט, ואני בסדר עם זה. לא חושבת שחייבים להחליט בשביל ילדים מה זה בדיוק.

פיטוטי: זה מה שרציתי לומר שהיא קצת אנדרוגנית.

אילת בר- נוי: היא גם יכולה להיות פיראט. הפיראט הטרנסג'נדר הראשון.

פיטוטי: תשמעי זה מדהים.

אילת בר- נוי: מה מדהים? אה, תודה. אני ממש גרועה בלקבל מחמאות… מישהי קנתה אותה עכשיו בשביל הבן שלה, שהחליט שזה בכלל פיראט ושהחרב מגנה עליו מחלומות רעים. הם כבר מוצאים לעצמם מה בדיוק הבובה ממלאת בחיים שלהם.

פיטוטי: אילו עוד תגובות את מקבלת מהורים וילדים?

אילת בר- נוי: בעיקר שהילדים חטפו להם את הבובה מהיד ולא מחזירים… אמא אחת שאמרה שהבובה נחטפה לה ישר מהתיק! שתי אמהות חזרו לקנות עוד אחת כי הילדים שלהן רבו על הבובות.

איילת לבן (הצטרפה אלינו): ואני חושבת שהבנות שלי בחרו את ההפכים שלהן.

אילת בר- נוי: באמת?

איילת לבן: תחשבי על זה, הגדולה שלי – בלונדה תכולת עיניים – בחרה במתולתלת כהת שיער וחומת עיניים. האמצעית, באתיופית עם המשקפיים, והקטנטונת הלכה על הפנדה, גם בבובה וגם בכרית.

פיטוטי: מעניין. למה אתן חושבות שזה?

אילת בר- נוי: אני מתפתה לא לענות את התשובה הראשונה שעולה לי בראש.

פיטוטי: תתפתי…

אילת בר- נוי: כי הן יכולות. כי יש להן את האופציה.

פיטוטי: יפה. ומה יש בגזרת הבנים?

אילת בר- נוי: יש שלושה בנים: יש ילד שמחופש לדינוזאור, דב'לה – ילד שמחופש לפנדה, וסתם ילד, שנועד להיות האח הגדול בסט אחים (אח גדול ואח קטן). בעיני גם בנים צריכים בובות, וגם בנים שלא משחקים עם בובות כרגע, כדאי שתהיה להם בובה בבית.

פיטוטי: וזה עומד במבחן המציאות?

אילת בר- נוי: את שואלת אם קונים? כן. פחות מהבנות, אבל קונים. דווקא בזה הייתה לי הפתעה – חשבתי שהבובה שתמכור הכי הרבה ושבנים הכי יתחברו אליה, זה הדמות של הילד שמחופש לדינוזאור. ודווקא יותר קונים את ה"סתם" ילד. אולי כי אפשר "להלביש עליו" הכי הרבה דברים בדמיון, הוא יכול להיות הכל. אני רוצה להמשיך לעבוד עם הדמויות האלה ולראות מה אפשר לעשות איתן ומה חסר היום בעיני.

פיטוטי: ואיך הגעת לרעיון להפוך אותן לכריות?

אילת בר-נוי: הכריות מבחינתי זה עוד ערך מוסף של הדמויות. בהתחלה חשבתי עליהן בתור משהו קישוטי יותר, אבל ברגע שהבן שלי ראה אותן הוא מיד הרים אחת ושם מול הפנים, והסביר לי שעדיין יש לי מה ללמוד.
אין דרך נחמדה יותר ללכת לישון מאשר מוקף בפרצופים גדולים מחייכים, שגם מאפשרים לילדים "ללבוש" אישיות שונה, ולהשתתף במשחק עם הבובות בתור סוג של בובה בעצמם.

פיטוטי: טוב בואי נצרף את איילת לשיחה. קצת מקסים מה שהולך ביניכן… איך הכרתן?

אילת בר- נוי: יש לנו חברה משותפת, כשבקרתי אותה יצא לנו להיתקל אחת בשנייה בגינה כמה פעמים, ופעם אחת הייתה לרגע איזו אחוות "אמהות לילדים עם שם מוזר".

פיטוטי: שוב פעם שמות מוזרים?

איילת לבן: יש לי שלוש בנות, הגדולה ליאה, לאמצעית שלי קוראים בת, ולקטנה שלי – ים.

אילת בר- נוי: בכל מקרה, אחרי כמה שנים מצאתי את איילת בפייסבוק, והתאהבתי בשמלת הקאפקייק שלה. באתי לקנות אותה לתמה לפסח, ואז התחברנו. מאוחר יותר איילת גילתה דרך הפייסבוק שאני מצלמת. היא שאלה אם אני אהיה מוכנה לצלם את קולקציית הקיץ והפכה ללקוחתי הראשונה. זה היה לפני כמעט שנתיים ומאז נשפכו אלפי מילים בסקייפ. איילת ליוותה אותי בכל התהליך של הבובות של בדי, מחלום למציאות.

פיטוטי: אז למי נפל האסימון ראשונה, לשלב בין הבובות לבגדים?

איילת לבן: לא זוכרת. אני חושבת שזה היה משהו מאד טבעי וברור.

אילת בר- נוי: תביני, בשנה האחרונה איילת ואני מדברות כמעט כל יום משהו כמו שלוש שעות, זה כבר מוח אחד. בנוסף, לאיילת יש פשוט אחלה קבוצת ביקורת בבית: שלוש בנות בדיוק בגילאי היעד. היא לא מסתירה ממני את התגובות, והן בטח לא. לבובה הייתה גרסה ראשונה ופשוטה יותר והן לא שיחקו בה בכלל… זרקו אותה בפינה.

פיטוטי: אז התגלחתן על הילדים ושפרתן.

איילת לבן: לגמרי.

פיטוטי: ואיך בוחרים איזו שמלה?

איילת לבן: לפי מה שהכי נמכר ופופולרי בקרב הילדים.

פיטוטי: איילת בואי נחזור אחורה… איך התחלת את תפו – בגדים מתוקים?

איילת לבן: (ווש…) שבתי השנייה נולדה, הייתי בסוג של צומת דרכים נורא נורא רציתי לעצב בגדי ילדים, זה תמיד דגדג לי באצבעות.

פיטוטי: מה עשית עד אז?

איילת לבן: הייתי שכירה, עבדתי במשרדי פרסום, בהפקות של אירועי ענק בחיפה, ונמאס לי. ידעתי גם שאני לא מעוניינת לשים את בתי השנייה במשפחתון בגיל שלושה חודשים, מה שעשיתי עם הגדולה. והיא אכן נשארה בבית ארבע שנים, וגם אחותה הקטנה בת שנתיים וחצי, ועדיין בבית. אז חיפשתי וחיפשתי וחיפשתי. אני זוכרת שישבתי על הספה בשבת בבוקר, צפיתי בתכנית של מרתה סטיוארט האלוהית. היא ארחה ארבע נשים שמציירות על בגדי גוף עם… תפוחי אדמה. מגלפות צורות וממשיכות לצייר דמויות, חיות וכו'. היה לי ברור שזה לגמרי בשבילי. בעלי קרא לי לאכול ארוחת בוקר, ואמרתי לו שרק רגע, אני בדיוק מסתכלת על העסק שלי.

פיטוטי: רומנטי! ולפני זה לא עשית דברים כאלה?

איילת לבן: ממש לא. הוצאתי את כל הבגדים הלבנים מהארונות, והתחלתי לנסות מליוני תפוחי אדמה. ואז חברה ראתה, התלהבה, עשינו אצלה חוג בית קטנטן, ומשם הכל התגלגל.

פיטוטי: מה התגלגל, תספרי הכול!

איילת לבן: עד לפני שנה וחצי עוד הייתי מציירת ממש על כל בגד. זה גזל ממני המון זמן. הייתי יושבת שעות, לפעמים עשר שעות ומציירת ובקושי ישנה. תוך כדי שאני מגדלת ילדות, בהריון, יולדת, מניקה לאורך זמן. לאט לאט הבנתי שאני צריכה להגדיל את חוג לקוחותיי, ואת ההכנסות שלי. עד אז קהל הלקוחות שלי היו סבתות ודודות שקנו בעיקר למתנות. אמהות פחות קנו, ורציתי אותן… רציתי שהן יבואו לקנות ממני, והרבה. אז התחלתי לעצב בגדים ולצייר עליהם, זה תפס, וגם ההכנסות גדלו.

פיטוטי: והבעל, מה הוא אומר כל הזמן הזה?

איילת לבן: הוא מאוד תומך ואוהב, מעביר ביקורת, מעמיס ארגזים, סוחב, פורק… הוא מהנדס אווירונאוטיקה שעובד בטכניון.

פיטוטי: כל העסק מתנהל מהבית?

איילת לבן: כן, העסק מתנהל מהבית בלבד וזה חשוב לי. כל עוד הבנות קטנות, אני כאן בשבילן. מרגיע אותי לחשוב שהן באות בצהריים הביתה לארוחה חמה ולחיבוק. לא מזמן עברנו לפרדס חנה, אבל בבית הקודם לא היה לי אפילו סטודיו, היתה פינת עבודה בסלון, שמשם הכל היה יוצא. אנשים שהיו מגיעים אליי הביתה, לא האמינו שמהשולחן הזה יוצאים כל הרעיונות של תפו. עכשיו יש סטודיו ראוי.

פיטוטי: איך זה עובד בפועל, עם שלוש ילדות?

איילת לבן: אני מנתבת את הרב לשעות השינה שלהן, המון שעות לילה, ריצות וסידורים איתן. הן מכירות טוב טוב את המתפרה, יש להן פינת משחק נחמדה במתפרה, הן יודעות איפה העוגיות שמחכות להן שם. לפעמים אני מרגישה שאולי קצת יותר מדי, בעיקר בתחילת עונות שהעומס הוא גדול.

אילת בר- נוי: אנחנו גם נפגשות כל הזמן עם הילדים, הם חברים טובים. אגב, הם אלה שמצולמים בכל הקולקציות של תפו.

פיטוטי: רגע, רגע… הילדים המצולמים – של שתיכן?

איילת לבן: כמובן, כבר ארבע עונות.

פיטוטי: מהממים.. איך זה עובד בתכלס, השת"פ הזה?

אילת בר- נוי: איילת מעצבת קולקציה, אני שולחת לה דברים מגניבים מפינטרסט.

איילת לבן: אני משתפת את אילת כמובן בכל דגם.

אילת בר- נוי: ואז מייצרת אותה.

איילת לבן: ובמקביל, מיוצרות הבובות.

אילת בר- נוי: ואז קובעים יום צילומים.

אילת לבן: וחשוב לציין שאנחנו לא מעמידות את הילדות, הן תמיד משחקות ואין פוזינג.

פיטוטי: מקסים! אמרתן לי קודם שאתן כנות אפילו שלא נעים. איך זה עובד? איך עושים עסקים עם חברה?

איילת לבן: יש לנו הסכם: היא מצלמת ומעצבת לי את הגרפיקה, ואני מלבישה לה את הילדה עד הבת מצווש.

אילת בר- נוי: כן, אנחנו נפגשות, אני מצלמת ואז עומדת מול הקולב: "את זה, ואת זה…" אני מגלחת לה מדפים.

איילת לבן: היא בוחרת פריטים ממה שבא לה, וגם המון מסופי עונה וזה משתלם לכל הצדדים.

אילת בר- נוי: הילדים שלי כאמור כבר מזהים את הלוגו וגם את הסגנון וכולם שמחים.

פיטוטי: אתן מהממות! לפני סיום, מה הייתן רוצות שהקוראים עוד יידעו עליכן ועל המוצרים שלכן?

איילת לבן: אני חושבת שהסוד בבגדים שלי, זה כבר לא ממש סוד, אבל זה הנוחות: אין סרטים, תיקתקים, רוכסנים, או כפתורים להתעסק איתם. הבדים נעימים, רכים ולא מגרדים. הם מונחים בשיא הטבעיות על הגוף וייראו טוב על ילדות רזות או מלאות. אני משתדלת לעשות את החיתוך של הטופ עם החלק התחתון של השמלה מתחת לבית החזה בשביל ילדות שמנמנות, וזה מוכיח את עצמו. אני מקבלת עשרות מיילים מאמהות שאומרות לי שהן קורסות מכמות הכביסות שהן מעבירות את הבגדים כי הילדות לא מוכנות להוריד אותן, ועל זה שהשמלות כבר עברו להיות שמלות גן, כי אין סיכוי לעבור בוקר בלי בכי… אני מעבירה את כל הבגדים ביקורת קשה של הבנות שלי. הן המחליטות העיקריות על הנעימות ועל הצבעים. אני מאד מאמינה שילדים צריכים להתלבש כמו ילדים, ולא כמו האמהות שלהם.

פיטוטי: אילת, מה את היית רוצה שידעו עלייך?

אילת בר- נוי: אני לא רוצה שידעו עליי, אני רוצה אנשים ידעו על הילדים שלהם.

פיטוטי: מה למשל?

אילת בר- נוי: יש נטייה היום לחשוב שבגלל שילדים חשופים לאייפדים ופסטיגלים ופירוטכניקה, אז זה "מה שהם רוצים" ושמשחקים של פעם כבר לא מעניינים אותם, וככה לאט לאט מצמצמים להם את האופציות. אני בעד לעשות איכותי, לעשות פשוט. תנו לילדים אפשרות לבחור את מה שמתאים ונכון להם.

פיטוטי: נרשם והובן. טוב בנות, אתן באמת מקסימות ונעמתן לי מאוד! היה תענוג להכיר מקרוב את שיתוף הפעולה המרתק ביניכן. לפני שנפרדים, מה עם איזו הפתעה קטנה לקוראי פיטוטי?

אילת בר נוי: אז ככה: ל – 48 שעות בלבד, קוראי פיטוטי יוכלו להזמין את הבובות שלי ב-55 ש"ח (במקום 65 ש"ח). פשוט תתקשרו אלי ותגידו שאתם מפיטוטי: 054-2187006.

אילת לבן: לרגל הראיון בפיטוטי אשמח להאריך את מכירת חג החנוכה בחנות המרמלדית של תפו, עד סוף השבוע הקרוב, 25% הנחה על כל הבגדים!

פיטוטי: תודה בנות, היה תענוג!

*** אם כיף לכם פה, תבואו שוב! תוכלו להירשם לקבלת עדכונים במייל, בתיבה מצד שמאל למעלה ***

12 תגובות על ראיון עם שתי אילות חמד

  1. מאת לילך ד.‏:

    מקסים! סוף סוף בובות
    שאפשר לחבק ולישון איתן.
    שאפו על רעיון השמלה התואמת,
    מדליק ביותר!

  2. מאת רחל ניר ליכטנברג‏:

    הבובות משובבות נפש ולגמרי מ"חוץ לקופסה". הבגדים אכן נראים נעימים ו"פוכיים". אני כבר מזמינה, רק שקשה לי להחליט בין שלל הפריטים המקסימים.

    • מאת אילת‏:

      תודה רבה רחל! את מוזמנת להתייעץ איתנו כמובן.. אם תוכלי להגיד לנו מי אמור לקבל את המתנה, נוכל לעזור לבחור בדיוק את המתנה המושלמת.

  3. מאת נעמה‏:

    מהממות!! שלושתכן!!

  4. איזה כייף להכיר את היוצרות האלה!

    יופי של בובות וכייף של בגדים.
    בכלל, שיתוף הפעולה בין השתיים מאוד מרגש.

    תודה על השיתוף

  5. מאת דנית‏:

    לינק לאתר של איילת ? איפה אפשר לראות את מבחר הבובות ?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *