מחאת ההורים – גל שני

היום אני רוצה לנצל את הבמה הצנועה שיש לי כאן, בפיטוטי, כדי לארח אישה שאני מאוד מעריכה: אור אלתרמן ברנע. לי ולאור יש הרבה מן המשותף: שתינו אמהות, תל אביביות, חיות ונושמות את הרשת ואת הארץ שלנו. ובתוך זה שתינו מודאגת מהמצב בארץ בכלל ובתל אביב בפרט. במהלך שלושת השנים האחרונות וכמעט מבלי להתכוון הפכה אור לנושאת הלפיד האימהי. זה התחיל מפתיחת קבוצת אמהות בפייסבוק שהלכה ותפחה לממדי ענק – מאמאזון. בימים אלו אור רצה למועצת תל אביב, ביחד עם ציפי ברנד ורותי רוסו, ברשימת "שימו לב הורים". החלטתי לפנות לאור ולבקש ממנה לענות על שאלות שמעניינות אותי ובעצם את כולנו:

 כיום את מנהלת את מאמאזון, קבוצת אמהות בין הגדולות והפעילות ביותר בפייסבוק הישראלי. יש לי הרגשה שהעובדה שאת מעורה בחייהן של קרוב ל-50,000 נשים, מאפשרת לך להגיע להרבה תובנות בקשר לצרכים ולבעיות של הורים בישראל היום. תוכלי לספר לנו על זה קצת?

הצורך הכי בסיסי, שלמעשה גרם לי לפתוח את הקבוצה הזאת לפני שלוש שנים, זה הצורך בקהילה. כאמא צעירה את רוצה להרגיש שייכת למקום שמבין את החששות, ההתלבטויות, רגעי השמחה והכאב שלך. אני מאמינה שזו הסיבה שרוב האמהות מגיעות ונשארות במאמאזון. המרחב העירוני היום לא ממש יודע לספק מקום כזה ולא מצליח לייצר קהילה להורים.

שימו-לב-הורים-2צילום: אורית פניני

איך בכלל קרה שהתגלגלת מניהול קבוצת אמהות בפייסבוק להתמודדות למועצת העיר?

אני פעילה למען ההורים בעיר כבר הרבה זמן וכשציפי ברנד ורותי רוסו פנו אלי להצטרף אליהן, זה הרגיש כמו החיבור הכי טבעי בעולם. מעבר לעובדה שהתחברתי אליהן ברמה האישית, כי מדובר בשתי נשים מופלאות שיודעות להפוך עולמות כשצריך, זה הרגיש כמו הצעד הבא של מאמאזון. להעביר את העשייה מהרשת למרחב הציבורי.

בבחירות הקרבות משתתפות שתי סיעות שמרימות את הדגל ההורי – תל אביבי. לכולנו ברור שזה לא סתם צירוף מקרים. על מה זה מצביע לדעתך?

כמעט כל הורה בתל אביב מרגיש ויודע שהעירייה לא סופרת אותו. זה מתחיל באי עמידה בתקנים של טיפות חלב, ממשיך לצפיפות בגני ילדים ובתי ספר, המחסור במתנ"סים ועד התעלמות מהצרכים של בני הנוער בעיר. לנו זה היה ברור שהבחירות הן ההזדמנות להתחיל לשנות מבפנים.

שימו-לב-הורים-3
צילום: אורית פניני

מדוע בעצם לא התאחדתן עם "רשימת הורים"? הרי המצע שלכם כמעט זהה. הבנתי שגם שיניתם את השם של הרשימה שלכם מ"אסיפת הורים" ל"שימו לב הורים". דווקא מרשימות שנשים מובילות אותן, הייתי מצפה לגמישות ולהבנה שיאפשרו להגיע לאיחוד. כך שיהיה לכם יותר כוח בקדנציה הקרובה. זה מעציב, כי יכול להיות שככה אף רשימת הורים לא תעבור את אחוז החסימה.

השאלה הזו לדעתי גוררת את כל הקמפיין של ההורים למקומות לא נכונים אז אענה עליה בקצרה: אנחנו פנינו ל"רשימת הורים" בשלב גיבוש המצע והרשימה בהצעה להתאחד, והם סרבו. אחרי שעלינו לאוויר, צברנו כוח בזמן מאוד קצר, גיבשנו רשימה ומצע, הפערים כבר היו עמוקים מדי לאיחוד. פנייה לאותו קהל לא בהכרח מצביעה על אותה אג'נדה או דרכי פעולה דומות. האותיות שלנו הם "לב" ולכן כרגע חשוב לנו לחזק את זה. ולגבי אחוז החסימה, לפי הסקרים אנחנו ללא ספק עוברים את אחוז החסימה, ויותר.

את רואה שוני במצע ובערכים ביניכם לבין רשימת הורים? מהו?

אני יודעת לספר רק על עצמנו: אנחנו שלוש אמהות שפועלות בעיר כבר חמש שנים. לא התגבשנו למען הבחירות. בעירייה מכירים אותנו היטב ויש לנו רזומה יפה של עשייה חברתית למען הורים וילדים בעיר. המצע שלנו מסתכל קדימה עם תוכנית למהפך חינוך שהתגבשה בעזרת אנשי החינוך הטובים והמובילים בארץ. אנחנו לא באנו לכבות שריפות ולחלק הנחות אלא לעשות מהפך אמיתי שישפיע על דורות קדימה.

לפני כמה חודשים השתתפתי במפגש מטעם עיריית תל אביב שנקרא: "מה הקטע עם החינוך בתל אביב". מפגש שגם את נכחת בו. כמעט על כל שאלה שההורים המודאגים שאלו – על הצפיפות בכיתות, על מיעוט הסייעות, מיעוט בפעילויות העשרה, הם נענו בתשובה: "זה התקן הארצי". מהי התשובה שלך לזה?

שאלה מצוינת: זו בדיוק התשובה שציפי ברנד קיבלה כשהיא שאלה בעירייה למה יש רק סייעת אחת. אז היא התקשרה למשרד החינוך וגילתה שזה אכן התקן הארצי אבל כל עירייה יכולה להרחיב אותו כרצונה. אז היא חזרה לעירייה ונלחמה והצליחה להוסיף עוד סייעת לגני טרום טרום חובה. אז התשובה היא – כשיש מישהו שמספיק אכפת לו בשביל להילחם – התקן הארצי לא ישמש יותר כעלה תאנה. אנחנו רוצים את המקסימום ולא את המינימום שהעירייה נותנת לנו.

שימו-לב-הורים-1

כמו שאת בטח יודעת, בשנים האחרונות ישנה בריחה של תלמידים ממערכת החינוך הציבורית למוסדות אלטרנטיביים שהולכים ומתרבים. יותר ויותר הורים מחפשים פתרונות טובים יותר עבור ילדיהם. מהי עמדתכם ביחס למוסדות החינוך הללו?

אנחנו קודם כל מאמינות בשיפור המערכת הציבורית, מהדרום ועד הצפון. הבריחה הזו היא סימפטום וצריך לטפל בבעיה עצמה שזה חוסר השקעה במערכת החינוך העירונית. אנחנו מאמינות בחינוך אלטרנטיבי ופיתוח שלו אבל כשבכל שכונה יהיה בית ספר ראוי עם סגל איכותי וכיתות בגודל סביר, ילדים לא יצטרכו לנדוד למסגרות פרטיות או רחוקות.

בעיר שבה יש הרבה בעיות אחרות מלבד החינוך, כמו הזנחת שכונות הדרום, בעיות חניה ותחבורה ציבורית, תברואה, איכות סביבה, חוסר בדיור בר השגה, יוקר מחיה מטורף ועוד – מדוע אתן חושבות שהנושאים שלכן הם חשובים במיוחד ויזכו לאהדה ציבורית? האם בכוונתכן לפעול גם בתחומים האלו ואחרים?

הבחירות הקודמות כבר הוכיחו שכח סקטוריאלי הוא חזק ומשמעותי ואנשים מתחברים לזה. אם בכלל אפשר לקרוא לחינוך סקטור, כי זה הרי הבסיס להכל בעצם. האהדה כבר מתבטאת בתגובות ברחוב, ברשת ובסקרים ועובדה שכל רשימה המתמודדת למועצה השנה הכניסה את החינוך ואת המשפחות למצע שלה. אנחנו נפעל בכל התחומים שנדרש אליהם במועצה ושנבחר לקדם, כשטובת ציבור הבוחרים שלנו קודמת לכל כמובן.

אחת הבעיות הכי בוערות בתל אביב זה המצב בשכונות הדרומיות בתל אביב. האם אתן מודעות לבעיות שאתן מתמודדות משפחות מדרום העיר? מה בכוונתכן לעשות למענן?

היינו במספר חוגי בית בדרום ויצא לנו לדבר עם לא מעט תושבים שם. הבעיות שם אכן חמורות אבל באופן שהפתיע גם אותנו, הם חולקים בעיות גם עם תושבי הצפון – מחסור בבתי ספר, רמת לימודים נמוכה, מחסור במתנסים. התוכנית שלנו היא רוחבית ונוגעת בכל השכונות בעיר. ברגע שנחזק את השכונות, ולא רק אזורים כפי שהעירייה עושה כיום, הדרום יתרומם.

בעוד כשבוע יצביעו לבחירות בתל אביב עשרות אלפי אנשים. מה הכי חשוב לך שהאנשים האלה ידעו עלייך, על ציפי ברנד ורותי רוסו – שלושת הנשים שעומדות בראש הרשימה?

אנחנו שלוש נשים של עשייה. שלשתינו אמהות, בעלות קריירה מצליחה, ועדיין בחמש השנים האחרונות מצאנו זמן להילחם ברמה הציבורית למען הורים וילדים בעיר. אנחנו לא המצאנו את עצמנו מחדש בשביל הבחירות, אנחנו פשוט ממשיכות לעשות את מה שאנחנו יודעות לעשות הכי טוב – לשנות מציאות. ורותי גם מכינה כרובית מעולה.

בחלום הכי ורוד שלכן, עם מי מבין המועמדים לראשות העיר הייתן הכי רוצות לעבוד ולמה?

אנחנו נצליח לעבוד ולשנות עם כל ראש עירייה שיהיה. המטרה שלנו היא לייצר קבוצת לחץ שתבהיר לכל אחד שיושב במועצה שלהורים בעיר נמאס שלא רואים אותם. אם לא היינו מאמינות בכל לבנו שאפשר לשנות עם כל אחד ובכל מצב, לא היינו רצות.

 תודה אור על ההזדמנות להכיר ולשמוע קצת יותר לעומק על המטרות שלכם. בזמן האחרון כולנו עדים לגל הולך וגובר של אנשים מן השורה שמחליטים לעשות מעשה כדי להשיג שינוי. המכנה המשותף של רבים מהם: הם הורים. הורים שנמאס להם מ"המצב" ורוצים לשנות. קבלו עוד כמה דוגמאות:

הורים עובדים לשינוי – קבוצת הורים שנלחמים לצמצום הפער בין חופשות הילדים לחופשות ההורים.

דרור רוצה לעבור – דף פייסבוק של אמא תל אביבית שנמאס לה לתמרן עם העגלה בין הרכבים שחונים על המדרכות, פחי הזבל והאופנועים שנוסעים על המדרכות. לפי כמות התמונות שאנשים מעלים לשם, היא לא לבד.

צפוף בתל אביב – קבוצת הורים שנלחמים על הצפיפות בבתי הספר ובכיתות בתל אביב.

תושבי מרכז תל אביב שנלחמו להקים להם ריאה ירוקה והצליחו והתוצאה גן קרית ספר המקסים. (הם ממשיכים להיאבק על עתידו).

גן סגור – התארגנות הורית נגד רפורמת אופ"ק חדש בגני הילדים.

וגם דף הפייסבוק של צעדת העגלות שעדיין חי ובועט. ואפילו הסבים והסבתות הגיעו בקיץ לככר ספרא בירושלים כדי למחות על יוקר המחיה.

אמנם לא רק הורים אבל אני חייבת להזכיר את תושבי שכונות דרום תל אביב – שנאבקים במצב שנוצר בשכונותיהם עקב ריבוי מבקשי המקלט. נושא שדורש טיפול עדין ולא מקבל אותו.

על הורים נוספים שהחליטו לשנות מבפנים תוכלו לקרוא בכתבות של עמרי אימבר חלפין ושל יונית צוק.

אני רוצה להאמין שאנחנו עדים לתחילתו של קרב נוסף במלחמה שהתחילה עם המחאה החברתית בקיץ 2011. ההורים האלה חכמים יותר, שקולים יותר ומוכנים לעבוד קשה ובעקשנות מתוך המערכת עצמה. אני מאחלת לכולם בהצלחה בתקווה לעתיד טוב יותר לנו ולילדינו.

2 תגובות על מחאת ההורים – גל שני

  1. מאת דאפי‏:

    שלוש!!!!!!!!!!!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *