אמא, בלוגרית ויש לה פוטנציאל

וואו כמה זמן שלא הייתי פה, כמה זמן לא לחצתי על כפתור "פוסט חדש". אבל מה לעשות שלפעמים כדי לראות את התמונה במלואה, צריך להתרחק ממנה קצת? ואיך אני אסביר לכם את מה שאני עוד לא יודעת בעצמי?

אתמול היה לי מין יום כזה שהציף מחשבות. הייתי ביום עיון בנושא בלוגים של יונית צוק ואיה תמרי. היה, כצפוי – מעורר השראה. הן דיברו על מימוש ועל אושר. ראינו סרטון שהדגים כיצד הכרת תודה מקדמת אושר. התרגשתי עד דמעות (כנראה שמי שלא הייתה בכיינית לפני האמהות, הופכת להיות כזו אחרי). את הקטע הזה של הכרת תודה אני מתרגלת בעצמי מזה כמה חודשים. בלי לחץ ובלי הרגשת חובה מעיקה – כשיוצא לי, אני כותבת לעצמי שלושה דברים שעליהם אני מכירה תודה. זה כיף, זה מכניס לפרופורציות ופותח צוהר של אופטימיות, גם למי שלא מורגל בזה. בקיצור ממליצה לכם לנסות בעצמכם!

יונית צוק בלוגריסטית

ואז יונית דברה על עולם הבלוגים ואיך תמיד אפשר לראות את מסלול ההתפתחות של הבלוגרית דרך הבלוג שלה. ועל איך הבלוג משקף תהליכים פנימיים שהבלוגרית עוברת. המחשבות שלי נדדו לפה, חשבתי לעצמי איך זנחתי את הבלוג ואתכם. כזו אני, כשאני במצב של חוסר ודאות אני משתבללת לתוך עצמי… קצת נעלמת. אבל אולי הדבר הנכון הוא דווקא לכתוב את המקום הזה של ההתלבטות?

158

וכאילו קראה את המחשבות שלי, גם שרון הינרייך מהבלוג paris chez sharon, דברה בהרצאתה על הדרך הפתלתלה של חיפוש, תמצות ודיוק של התשוקה שלה. איכשהו נראה לי שהיא עשתה משהו נכון כי בסופו של תהליך היא נחתה בפיטסרי בפריז. תודו שאחלה. בדיוק באמצע ההרצאה הרמתי את הנייד כדי לצלם וראיתי את המספר הזה שאף אמא לא רוצה לראות על המסך שלה: מזכירות בית הספר. הילדה חולה, בואי דחוף. ושוב צצו להן המחשבות על איך בדיוק אני אמורה להגשים את עצמי כשיש כאלו התקלות כל הזמן? איך ומתי אני אממש את הפוטנציאל הזה שהמורות שלי מדברות עליו מכיתה א' אם אני "אמא שנשארת בבית" (תרגמתי מאמריקאית, בעברית אין אפילו מונח נורמלי לדבר הזה!). אני כבר בדרך לאוטו ושוב צלצול, על הצג מופיע הפעם הנייד של המורה ומהצד השני הקול של הבת שלי. כמו בשיר של יהודה אטלס, איך שהיא שומעת את הקול שלי, היא פורצת בבכי: "אמא כואב לי הראש והאוזניים…" הלב שלי מתרסק על רצפת הרחוב לרסיסים. איזה מזל שאני אמא שנשארת בבית ושאני יכולה לעזוב הכול ולבוא אליה כשהיא צריכה אותי. אני שלמה מאוד עם ההחלטה הזו. אבל תמיד החלק שרוצה להיות יותר לעשות עוד משהו נמצא שם ומבקש לצאת החוצה. ואני נותנת לו – דרך כתיבת הבלוג או כתיבה עבור מקורות אחרים. דרך העשייה שלי עבור מיקרוסינמה ודרך עבודות גרפיקה מזדמנות. כל מה שאני מצליחה להספיק להכניס דרך החרך הקטן של חמש שעות ביום שהבנות בבית הספר. אבל זה כבר לא מספיק לי, אז אני חושבת על עוד משהו…

pitoti facebook banner2

משהו חדש שמתחיל לבעבע. אני עובדת על פרויקט חדש שמלהיב אותי מאוד. לשם נשאבים ימיי (ולפעמים גם לילותיי) וזו הסיבה העיקרית שלא הייתי פה. אני עוד לא ממש בשלה לגלות, כי יש עוד חורים לסגור ופינישים לעשות. לא ברור לי עדיין איך הבלוג ישתלב אבל כשהכול ייסגר, תהיו בטוחים שתשמעו על זה כאן, אז תישארו בסביבה!

10 תגובות על אמא, בלוגרית ויש לה פוטנציאל

  1. מאת ירדנה‏:

    קלעת בול – אני כבר כמה חודשים חושבת האם לפתוח בלוג כן או לא – אם כן מה לכתוב? להיפתח כלפי אנשים אנונימיים מבחינתי ועוד ועוד מחשבות – וזו ההתלבטות שלי…….. מה לעשות?????!!!!!!!!!

    • מאת pitoti‏:

      אז לגבי אם לפתוח בלוג – ברור שכן! נכון, אני משוחדת אבל באמת שזה כיף – תראי את התגובות שקבלתי לפוסט הזה כאן בפייסבוק ובהודעות פרטיות, כמה זה מרגש ומחזק!
      לגבי הפתיחות כלפי אנשים ברשת, בהחלט מבינה את ההתלבטות. תחליטי תוך כדי התהליך כמה את מוכנה חשוף.
      את הפוסט הזה לא הייתי מסוגלת לכתוב כאן לפני שנה והנה פתאום הרגשתי צורך.
      בהצלחה ואם את זקוקה ליד מכוונת בכתיבת בלוג שולחת אותך ל"בלוגריסטית" יונית צוק חברתי שדברתי עליה כאן היא המומחית בעניין!

  2. מאת יעל‏:

    הי דנה, גם אני אמא שפעם היתה לה קריירה והיום יושבת בבית. כבר שנה שמינית. בהתחלה לא היתה לי ברירה, כי אני חיה בחו"ל וזה בכלל לא מקובל היה בציריך שאמא תצא לעבוד. שלא נדבר על מכשולי השפה ושאין מסגרות לילדים קטנים. היום אני בג'נבה, אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל לחפש עבודה. הקטן התחיל גן סוף סוף (בגיל 5!) ואני מאוד מאוד מתחברת למה שכתבת כשיש לך ילד חולה ואת יכולה להיות איתו, אין יותר חשוב מזה! זו רווחה עצומה שלא צריך להפסיד עבודה או להיעדר ולהסביר למה. כשאת בבית, את יכולה להיות מגוייסת לצרכי הבית וזה מוריד המון המון לחץ. נכון שרצוי למצוא לך את הדברים שאת אוהבת ורוצה לעשות וזה לא פשוט. יש לך יופי של בלוג, אני מאוד אוהבת לקרוא את מה שאת מביאה בו והלוואי ותמשיכי בו. האם הצעד הבא שלך הוא כתיבת ספר??
    יעל

    • מאת pitoti‏:

      הי יעל! איזה כיף לשמוע ממך. תודה על המילים החמות! וואו עד גיל 5 בבית? זה כבר הרבה מעבר לתחום יכולותי… מורידה בפנייך את הכובע!!! לא, לא חשבתי על ספר. למרות שאני מודה שזה מסוג הדברים שהיו משמחים אותי מאוד 🙂 אולי מתישהו בעתיד…? אני אשמח לשמוע איך התקדמת עם התכניות שלך (אפשר גם בפרטי אם תרצי).

  3. פינגבאק: איך להיות בלוגרית מאושרת? - הבלוגריסטית

  4. מאת מיכל‏:

    הזדהות טוטאלית עם כל מילה שכתבת! אני אחרייך… בהצלחה רבה 🙂

  5. מקסים מקסים! תעשי רק מה שאת אוהבת 🙂

    • מאת pitoti‏:

      תודה שרון! כמה הצטערתי שלא יכולתי להישאר בהרצאה שלך… פספוס! מקווה שתהייה פעם הבאה 🙂

  6. פינגבאק: איך להיות בלוגרית מאושרת? » הבלוגריסטית

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *