עשרת הדיברות להורות כפולה

אני לא זוכרת מתי זה נגמר… אבל אני זוכרת בדיוק מתי זה התחיל: ביום שחזרנו מבית החולים. הגענו הביתה, ונכנסנו לתוך תוכנית ריאליטי: "הישרדות תאומים". אומנם התפאורה שונתה – במקום עצי קוקוס וים כחול, מצאנו את עצמנו בין ארבע קירות לבנים, שני יצורים זעירים חסרי אונים, והר של מתנות, אבל התחושה הייתה דומה: לבצע משימות בלחץ מטורף כאילו מישהו רודף אחריך. אני זוכרת את עצמי, משהו כמו ארבעה ימים אחרי ניתוח קיסרי, עם המטומה בגודל של אגרוף, פלוס דלקת בדרכי השתן, ואת בעלי ההמום מהתרגשות, מתזזים בבית מחדר לחדר. היה צריך להרכיב את המיטות, לשים מצעים, לכבס בגדים מיניאטורים, לפתוח מתנות ולארגן הזמנת לידה כפולה, כל דבר במקום. והכול תוך כדי טיפול מסור בשתי הזעירות האלה. זה היה הסיפתח שלנו לתקופה קשה, כיפית, שוחקת ומספקת, בקיצור מדהימה. מפרספקטיבה של ארבע שנים מאוחר יותר, אני יכולה לומר שהיה שווה כל דקה! אני כותבת כאן טיפים מניסיוני האישי, מתוך תקווה שזה יעזור לכל מי שמתחיל עכשיו את תוכנית הריאלטי הפרטית שלו.

עקביות והתמדה – לא סתם זה במקום הראשון אצלי. זה הדבר החשוב בהורות, לא משנה לכמה ילדים. אני אספר לכם סיפור: פעם בעלי נכנס לפיצרייה, הוא שמע שם שיחה של אימא עם שני בניה. הם דרשו קולה ולא היו מוכנים לאכול (פיצה!), עד שיקבלו קולה. היא ניסתה להתעקש (זה לא בריא וכו'), והם פשוט ישבו שם ולא אכלו. שבתו רעב. אחרי כמה דקות היא ויתרה וקנתה להם קולה… הילדים האלה ידעו טוב מאוד שאימא שלהם תוותר הרבה לפני שהם ימותו מרעב. איך? כי הם כבר היו איתה במיליון סיטואציות כאלו בחיים. וניסיון העבר לימד אותם שאם יתעקשו היא תיכנע… זה סיפור אמיתי לגמרי, וזה קורה לכולנו, כל יום. התינוק מסרב לשכב בשקט שמחליפים לו חיתול, הפעוט מסרב לשבת בעגלה, זה ממש לא משנה מה הסיטואציה. אם החלטתם שמשהו חשוב/עקרוני לכם, אז תתעקשו עליו. בלי עצבים, בלי כעס, פשוט להתעקש, בקול רציני ורגוע תוך כדי הסבר (נגיד: עכשיו יוצאים לטיול ואתה צריך להיות חגור בעגלה כדי שלא תיפול). עניין ההתמדה והעקביות חשוב במיוחד, כשמחליטים על תהליך גמילה כלשהו (כמו גמילה מהרדמה על הידיים). אין טעם להעביר ילד חלק מהתהליך ואז ביום של עייפות או סתם יום קשה, פתאום לוותר "פעם אחת". זה הורס את כל הרצף ומבלבל את התינוק. ובהקשר הזה – תשאירו את האמוציות בצד. נכון, זה הילד שלכם, וכשהוא לא מוכן לישון ובוכה בהיסטריה, בא לכם לדפוק את הראש בקיר. אבל ברגע שאתם עצבניים, הקול שלכם משתנה, תנועות הגוף שלכם חדות יותר והדרך שבה אתם מחזיקים את התינוק נוקשה יותר. הוא מרגיש את כל זה, זה מלחיץ אותו וגורם לו להתבצר בעמדתו ולבכות יותר. נסו לנשום עמוק, צאו מהחדר לדקת התעשתות והתאוששות, וחיזרו רגועים יותר. לא תאמינו איזה הבדל זה עושה.

עזרה – אף פעם לא לסרב לעזרה! משפחה, חברים, הכול הולך! כדאי ללמוד לבקש עזרה והרבה. זה חשוב בעיקר בשעות הקשות של הערב. כדאי להרגיל את התינוקות לעוד ידיים חוץ מאלו של אמא, כבר מההתחלה. זה חשוב! וזה ישתלם לכם גם בשלב מאוחר יותר של ההסתגלות לגן. השלב הבא, שבא באופן טבעי, צפוי וידוע מראש: ההתפכחות. אני מדברת על ההבנה שעזרה באה "build in" עם שלל עצות, הערות והרבה ביקורת (לא בהכרח בונה). ללמוד לקבל את זה. וזה קשה מאוד. חוץ מזה כמו שגיסי אומר outsourcing (מיקור חוץ) זאת לא מילה גסה… אז תשקלו גם עזרה בתשלום ( ויש לה יתרון – היא מגיעה ללא ביקורת).

להתאוורר – להתאוורר על בסיס קבוע ויומיומי. לא כדאי להחזיק את הראש מעל המים במשך תקופות ארוכות, ורק שמגיעים למצב קטטוני לצאת לחופשה. זה חייב להיות משהו שקורה על בסיס קבוע, לעתים קרובות! לכל אדם יש את ההתאווררות שמתאימה לו. יש מי שחוזרת לעבודה, יש מי שיוצאת לסידורים. אפשר לשבת בבית קפה לבד לשעה קלה. אפשר לצאת להליכה. והכי הרבה אפשר: לבקש מסבתא לעשות בייביסיטר ולצאת לארוחה טובה עם בן הזוג. זה אפילו חובה.

ידע זה כוח –  לקרוא בספרים, ובאינטרנט.  בפורטלים בכלל, ושל הורות לתאומים בפרט, יש ים של מאמרים וכתבות (ב – ynet mako עושים כתבות נהדרות). בפורומים של הורות ומשפחה (אני חושבת שהפורום הכי פעיל בענייני תאומים הוא של תפוז). שם אפשר לעלות כל בעיה שנתקלים בה. כדאי להיכנס ולשאול בלי להתבייש, תקבלו תגובה זריזה ויותר חשוב מזה – מחבקת. אפשר גם לדבר עם אמהות ומטפלות שפוגשים בגינה. ומה שהכי חשוב זה, שאחרי שצברתם את הידע, תקשיבו לעצמכם, תתייעצו עם בן הזוג, תרגישו את התינוק שלכם ותפעלו לפי מה שמתאים לכם.

סדר יום – נסו לארגן עד כמה שאפשר סדר יום שמתאים לכם ולקטנטנים. זה לא חייב להיות לפי שעות, פשוט סדר פעולות שבאות אחת אחרי השנייה כדי שהם ידעו לצפות מה עתיד לבוא. הם מוכנים לזה, וזה מרגיע אותם. הכי חשוב בהקשר הזה, הוא טקס השכבה בלילה. למשל: עושים אמבטיה, מתלבשים, מכבים את האור, אוכלים בקבוק/יונקים, ולמיטה.

מניעה – הדרך הכי טובה להתמודד עם הרגלים רעים היא מניעה. וזו חוכמה גדולה מאוד. כך למשל, אם תצליחו להרגיל את התינוק לכך שמניחים אותו במיטה כשהוא רגוע, והוא מרדים את עצמו, לא תצטרכו לעשות זאת בגיל יותר מאוחר שכבר יעמוד על דעתו, ואז זה יהיה הרבה יותר קשה. כמובן שלא תמיד זה אפשרי מסיבות כמו גזים, ריפלוקס, כאבי שיניים וחולירות שכאלו. כך גם, אם תרגילו את הילד לישון בנדנדה/סלקל/ידיים אחר כך תצטרכו להרגיל אותו לישון בחדרו. ולכן לדעתי, כדאי להתחיל עם זה כמה שיותר מוקדם. אם יש הרגל אחד שהייתי ממליצה להימנע ממנו זה להרדים תוך כדי אכילה. ככל שהתינוק גדל זה הופך להיות מעמסה על ההורה המטפל. להפסיק להרדים תינוק תוך כדי הנקה או אכילת בקבוק, הרבה יותר קשה, מאשר להימנע מזה מלכתחילה.

לבחור מלחמות – כל אחד בוחר מהם הגבולות שלו. איפה הוא שם את הקווים האדומים. אי אפשר לומר לילד על כל דבר "אסור" בדיוק כמו שאי אפשר לתת לו לעשות כל העולה על רוחו. כשצריך לומר לשניים "לא" כל פעם שהם דוחפים את היד לשקע, נוגעים בתנור חם, או מכניסים חול לפה, זה מעייף מאוד. תחליטו מה עקרוני לכם מאוד ועל מה אתם מוכנים לוותר. אני למשל לא מוכנה לתת להם להתעסק עם פלאפונים, אבל עם המפתחות שלי – כן (מגיל מסוים). יש סבתות שנחרדות מזה, אז מה.

לצעוד עם השינויים –  התינוק כל הזמן מתפתח ומשתנה, ואנחנו צריכים להתאים את עצמנו אליו. זה כאילו ברור מאליו, אבל במציאות היומיומית של מחסור בשינה, נוטים לשכוח את זה. צריך כל הזמן לשאול את עצמנו, אם הדרך שלנו עדיין מתאימה, או שהגיע הזמן לשנות משהו. סתם דוגמה שעולה לי בראש – לקח לי זמן לקלוט שפתאום הילדות צריכות את שנת הצהריים שלהן מוקדם יותר, כי התחילו להיות יותר פעילות ולכן מתעייפות קודם. אותו כנ"ל לגבי ההבדלים בין תאומים: לפעמים אחד מתקדם ואנחנו רוצים לרוץ איתו ומרגישים כאילו השני מתעכב, כשבעצם הוא פשוט עושה דברים בקצב אחר. לדוגמה האכלת מוצקים – אחד מהילדים כבר מוכן לאכול סטייק, והשני מוכן לאכול כמה כפיות של בטטה מרוסקת. אין ברירה צריך לתת לכל אחד מה שהוא צריך ולזרום אתו. דורש קצת יותר ארגון ומחשבה אבל אפשרי. (זה יכול לקרות גם בהתפתחות של המיומנויות המוטוריות/וורבליות/חברתיות וכו').

חיסכון – יש ים של הוצאות בגידול ילדים בכלל ותאומים בפרט. נסו לחסוך כמה שיותר: נסו לקבל מחברים את הדברים הגדולים (מיטה, שידה, סלקל, לול, אפילו טיולון יחיד יכול להיות שימושי). יש גם דברים שממילא משמשים לתקופות קצרות וחבל להשקיע בהם, כמו: בגדים, טרמפולינה, נדנדה, מנשא, כרית הנקה וכו'. אפשר להשיג הכול באתרי אינטרנט וחנויות יד שניה (יד 2, הומלס, שבלול) יש שם יופי של דברים אם לא מתעצלים (גם עגלות תאומים). קנו חיתולים ואוכל רק כשיש מבצעים. יש אתר שנקרא מועדונט שמפרסם מבצעים, וגם אתרים שמרכזים את כל הקופונים כמו daydeal, getitall. יש גם את גוזרים קופון ו – מאמיbuy שמיועדים במיוחד להורים. ואם כל זה לא מספיק, לא מזמן הוקמה קבוצת הורים קונים יחד שמשיגה מחירים מוזלים עבור מוצרים לבית ולמשפחה. אני חושבת שבתור הורה "טירון" קשה מאוד לדעת מה באמת צריך מכל הדברים האלה ומה מיותר. עוברת עליך תקופה מבלבלת, את/ה בטריטוריה חדשה ולא מוכרת. יש נטייה שלנו, כהורים טריים, להיתלות בכל מיני דברים חומריים שיעזרו לנו להיות "הורים יותר טובים". כמובן שגם החברות שמוכרות לנו את הדברים האלו, מנגנות בדיוק על התחושות הללו. ולכן כדאי לעצור ולחשוב, לשאול שאלות. האם אני באמת צריך מזרן פעילות? האם אני באמת צריכה נדנדה? לול? מושב לאמבט? לכמה זמן זה ישמש אותי בכלל?

רגרסיות –  "אוףףף הוא כבר חודש ישן לי לילה שלם, ופתאום הלילה הוא התעורר כל שעה…" צעד קדימה, צעד אחורה, סקובידו… גמילה מידיים/גמילה מאכילת לילה/גמילה משינה במיטה של אמא… לא משנה מה ההישג ש"כבשנו", פתאום מגיעה מחלה, כאב שיניים, או אפילו סתם צינון, ומוחקים במחי יד, הישגים שכבר קיבלנו כמובן מאליו. מה עושים? אין ברירה, צריך להתחיל לעבוד על זה מהתחלה. פשוט צריך לדעת שיש דבר כזה רגרסיות, לקחת את זה בחשבון, וכשזה קורה, לא לתת לזה לייאש אותנו.

ועוד כמה קטנות:

♥ כשנהיה קשה – צאו לטיול ותפרסו שמיכה בגינה – הרבה יותר קל להתמודד עם פעוטות בחוץ באוויר הצח מאשר בבית.

♥ מקלחות – כאשר מתמודדים עם המקלחות לבד (וגם בזמני "חירום" אחרים) דיוידי של בייבי אינשטיין יכול להציל את המצב.

♥ בשלב שהם מתחילים לזחול – תאומים קולטים מהר שאפשר לבלבל את האויב, אם כל אחד זוחל בכיוון אחר. כדאי לתחום אזור בבית ו"למגן" אותו כך שיהיה ידידותי לתינוקות, כשבכל פעם מניחים שם צעצועים אחרים.

♥ רגשות אשם – זה כמו זובור עצמי של מועדון ההורות. טיפשי אבל כולם מחויבים לעבור אותו (לא רק הורים לתאומים). תעשו לעצמכם טובה ותשימו את הרעש הזה על Mute.

♥ מצורף קובץ: טבלת האכלה תאומים, תוכלו לשנות אותו בהתאם לצרכים שלכם. לא לשכוח לשמור איפשהו עותק אחד, מזכרת לכם ולגוזלים כשיהיו גדולים.

(לחץ על התמונה להגדלה).

5 תגובות על עשרת הדיברות להורות כפולה

  1. פינגבאק: אוצרות: מפורגנות | פיטוטי

  2. מאת מרים פתית‏:

    אאח לך שנה טובה וברוכה לך ולבאים עלייך.
    כאמא לתאומים אני מבינה בדיוק על רגשות האשם שאת מדברת עליהם, כשילדיי היו קטנים אחד מהם קיבל סלקל (למרות שזה תמיד היה מתחלף ביניהם) מהסיבה הפשוטה שבזמן שהם נולדו הסלקל לא היה מופץ רבות ויחסית היה נדיר.
    עד היום אני מרגישה אשמה על זה שלא קניתי לשניהם סלקל, לכן אני מבינה בדיוק את דברייך.

  3. מאת אניקה‏:

    מעולה, מעולה!
    בטח ובטח להורים טריים ליחיד 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *